חלפו לי מהר החודשייים האחרונים, גם לכם? לא יודעת מה איתכם…אני הייתי בהודו (-:
זה לא הולך להיות פוסט מסע, אלא סיפור על נקודת זמן משמעותית בטיול, בה הגורל שלי פגש אותי וכך יצא, שמכל הדברים שאפשר לעשות בהודו, אני ישבתי ותפרתי כריות נוי מקודשות באשראם באמצע שום מקום.
המסע הראשון בחיי להודו הסתיים אבל אני בטוחה שהוא עוד יהדהד לי בחיים הרבה זמן. טיילתי במקומות מדהימים, פגשתי אנשים מכל העולם, אנשים כמוני, שעזבו הכל כדי לטייל ולראות מקומות אחרים וגם למצוא מקומות חדשים בתוך עצמם. הודו הפתיעה אותי, הנופים שהרבה פעמים נראו כאילו נתלשו בכלל מניו זילנד או אירופה, האנשים המקומיים שהיו לרוב מאוד נחמדים ועוזרים, אף אחד לא הטריד\צבט\רימה אותי, הרגשתי בטוחה לטייל לבד ולרוב מבחירה לא הייתי לבד, אלא עם חברים שפגשתי בדרך. האוכל מדהים ואני מאלה שאוכלות הכל מהכל, הצבעים של הסארי של ההודיות מרהיבים,
ובעיקר, כשמטיילים ככה, יש המון כוח לטבע ולמחזור הטבעי שלו – זריחה, שקיעה, ירח מלא, מאוד שונה מהחיים האורבניים שלי.
אחת החוויות המשמעותיות של הטיול שלי היתה השהות באשראם של “האמא המחבקת” בדרום הודו (אמריטפורי, מדינת קרלה).
האשראם הוא מקום ענק, כמעט עיר קטנה, הממוקמת על לשון יבשה בין הנהר לים. ב6 בבוקר אפשר לשבת עם צ’אי מהביל, לראות זריחה מרגשת, עולה מעל הנהר והג’ונגל ואחה”צ אפשר לשבת עם ארטיק מנגו על החוף, לצפות בשקיעה מרהיבה. מרחק של פחות מ10 ד הליכה מנקודה לנקודה.
לאשראם מגיעים אנשים מכל העולם וכמובן גם מקומיים כדי לשהות עם אמה, היא האמא המחבקת, לקבל ממנה חיבוק, שיש האומרים שאוצר בחובו יכולות ריפוי ממשיות, לתרגל יוגה ומדיטציה, שירת מזמורי תפילה ובאופן כללי להתחבר לאיזו שגרה שהיא מלאת קדושה חגיגית.
התמזל מזלי להגיע לשם בזמן שהגורו נמצאית, האוירה אנרגטית ומחשמלת, הלו”ז מתחיל ב5 בבוקר וכולל הרבה מוזיקה ומזמורים חיים, טקסים דתיים, ריחות של קטורת, מלא אנשים מכל הצבעים והמינים, לבושים במיטב מחלצותיהם – האשראם יכול להכיל אלפי אנשים- בלינה וכמובן גם ביקורי יום של מקומיים.
שהיתי שם 10 ימים והיה לי קשה לעזוב.
באשראם נהוג של מי שגר שם עושה התנדבות כלשהי שנקראת סווה SEVA, משהו כמו שעתיים ביום. כשהגעתי לשאול מה אוכל לעשות במסגרת זו, שאלו אותי מה אני עושה וכשעניתי, נשאלתי אם אני יודעת לתפור במכונת תפירה. עניתי…כן. באמת באמת? ואני- כן, בוודאי, זה חלק מהעבודה שלי בישראל ומשהו שאני מאוד אוהבת לעשות.
ההתרגשות היתה עצומה, מסתבר שבאשראם יש סטודיו קטן לתפירה ובו תופרים כריות העשויות מבדים ששומשו ע”י אמה, הגורו. הכריות נמכרות בדוכן מיוחד באשראם וכל ההכנסות לצדקה. הגברת שמתפעלת את הסטודיו, גרמניה שגרה באשראם כבר 20 שנה, עמוסה בדברים נוספים וכך יצא שכל הענין הוזנח במשך חודשים ומה רבה היתה השמחה כשהגעתי.
אז באשראם, כמו באשראם, הכל צנוע וקטן, חדר ובו מכונת תפירה ביתית, שולחן גזירה קטן, והמון ארגזים מלאים בשלל בדים מרהיבים, זהובים וצבעוניים ויפים. קומודה, “הבוסית” שלי, נתנה לי יד חופשית, לשלב בדים, לקבוע גדלים, להגיע מתי שבא לי, וכל דבר שייצא מזה, היא תהיה אסירת תודה.
אז נכנסתי לזה, היה סופר כיף, קצת כמו לחזור לעבודה, רק בתנאים כל כך שונים (וקשים – היה צפוף וכל כך חם בחדר הקטן הזה), כשעל הכל מרחפת עננת קדושה ומזמורים נישאים באוויר, אל תוך החדר הקטן ומניעים את היצירתיות שלי.
כששלחתי את התמונה הזו למשפחה וחברים, הם אמרו שאני נראית זוהרת. אני אמרתי שזו הזיעה.
עכשיו, ממרחק של זמן, אני באמת נראית לעצמי זוהרת… ברקע – תמונות של אמה.
אנשי האשראם היו מופתעים ומרוצים, הכריות נמכרו בקצב מסחרר והכנתי עוד הרבה למלאי.
בעיקרון אסור לצלם באשראם, אז לא יכולתי לצלם את הדוכן של המכירה ועוד דברים. אבל החוויה היתה עצומה ומעצימה. הייתי חוזרת לשם שוב. 
ועכשיו חוזרת לשגרה, הסטודיו פתוח לקבל עבודות ופרויקטים כמו תמיד, גם הסדנאות חוזרות
סדנת פיפטיז שיק לריפוד הדום תתקיים ביום שישי ה27.4 ב9 בבוקר
סדנת קומנדו לעבודה על פריט מהבית תתקיים ביום שני ה30.4 בשעה 18:00
קורס ריפוד מחזור 6# כבר כמעט מלא, הוא מתחיל ב24.4 ימי ג’ בערב. ומיד אחריו יפתח קורס נוסף.
אפשר לפנות אלי בטלפון 054.2223228 או במייל avivitp@gmail.com לפרטים והרשמה!
* מסיימת בקליפ מתוך הסרט משהו טוטאלי או באנגלית TOTAL LOVE, שחלקו הגדול מתרחש בהודו.
אי שם בתחילת המילניום זה היה סרט פולחן וראיתי אותו מלא פעמים כולל שורות וציטוטים, שבמהלך המסע הזה שלי בהודו נזכרתי בהם… ובחיי, גם במרחק של כמעט 20 שנה, הודו מרגישה בדיוק אותו דבר….
