אין כמו זמן קורונה, זמן ארוך ומתמשך בבית עבורי ובטח גם עבורך, כדי, המממ ובכן, להעלות סוף סוף פוסט על הבית שלי.
והתירוץ? כורסה חדשה שריפדתי, וגם הדום ובעצם לא ראיתם גם את הספה. ויש עוד שלל דברים יפים כאן בבית, שאשמח לחלוק איתכם.
קצת רקע: אני גרה בתל אביב על גבול גבעתיים, באיזור מאוד ירוק וכפרי של פעם.
עבורי בית חדש זה תמיד תהליך (ובמקרה הזה, כבר שנה שאני כאן)… הזמן שלוקח להחליט איפה לתלות כל דבר, איך לסדר, מה חסר ואז לחפש את זה, לדייק ועוד קצת לדייק
אני אתמקד בכורסה ובהדום שחידשתי עבורי, ואם בא לך עוד קצת, העלתי אלבום גדוש בעוד פינות מהבית בפייסבוק, מוזמנים להציץ, יש גם לינק למטה.
אז מי שעוקב אחרי יודע שיש דגם אחד של כורסה שאני מטורפת אחריו במיוחד. זוהי הכורסה המתנדנדת, זו שיש לה במנגנון 2 כפיסי פלדה שהכורסה יושבת עליהם ונוצר נדנוד עדין מאוד בישיבה.
זהו ייצור של פעם, היום לא עושים כאלה. במהלך השנים ריפדתי כמה וכמה כאלה ותמיד קינאתי. ואז…
ככה זה התחיל. איילת גרוס, הרסטורטורית, בהכירה את הכמיהה שלי, ראתה את הפוסט הזה בפייס ושלחה לי. היו הרבה קופצים, אבל למזלי, אני מכירה את רז, המוכר, הוא היה אצלי בסדנה.
מיד כתבתי לו והוא הסכים אפילו להביא את הכורסאות אלי. כן, קניתי גם את השניה. לא עשיתי איתה עדיין כלום.
והנה היא כשהגיעה אלי לסטודיו
תודו שהיא נראית נורא, העץ היה במצב נוראי, היא עמדה אצל רז בחוץ במשך תקופה ארוכה, אולי שנים. מזל שיש את איילת..
טוב, מוכנים למהפך?
תחת ידי הקסם של איילת, התגלה עץ יפייפה, אחד היפים שראיתי, עם טקסטורה עשירה!
וכמובן אחרי הטיפול שלה, הכל קיבל גוון דבש עמוק, בדיוק כמו שאני אוהבת.
ואז בחירת הבד. זה החלק הקשה. כשלקוחות מתבכיינים לי שקשה להם לבחור, אני באמת מזדהה. מכל הלב. קשה כל כך לבחור…
ולי במיוחד כי אני מאוהבת בכל כך הרבה בדים…
אבל היה לי בד אחד בראש, בד שראיתי בדנדו, יום אחד בחלון הראווה שלהם. עברו חודשים ואני התקשיתי להזכיר להם במה מדובר.
עברתי על המון קטלוגים בחנות, כשירון בעל החנות ושני שלצידו, שוברים את הראש לפי התיאור שלי.
בסוף מצאתי, או לפחות נראה לי שמצאתי ?
ואם זה לא זה, לא נורא, כי התאהבתי מחדש בבד הקטיפה הזה, העשיר והיקר, שנראה כמו צבעי מים שנזלו.
ברור שלא הסתפקתי בבד אחד, שילבתי בדנדו בד נוסף, שניהם הוזמנו מחו”ל,
ואחרי שהגיעו לקח לי עוד חודשים למצוא זמן בלו”ז העמוס בסטודיו, לעבוד על הכורסה לעצמי.
קדר בוורוד פוקסיה שולב פנימה ומבחינתי יצא שילוב מושלם, נועז אבל לא מידי, בדיוק אני.
כמובן ודי מיותר לציין שהכורסה הופשטה לחלוטין מכל מה שהיה עליה, הכל חדש, רצועות, ספוגים, היא נוחה בטירוף ואני מתנדנדת עליה מידי יום.
ומה חסר???
ברור, הדום!!
אחרי שסיימתי עם הכורסה, יצאתי למסע חיפוש אחרי הדום אוזניים, עוד פריט ויטאג’ אהוב שתמיד קינאתי וכו’…
פוסט חיפוש בקבוצת הוינטאג’ האהובה עלי “החברות של וינטאג’ולי” הניב לי הדום בדיוק כמו שרציתי עם רגליים עגולות, במחיר הוגן ובמצב לא רע.
ושוב, איילת עשתה עבודה מדהימה על העץ והביאה את הרגליים לאותו גוון של הכורסה.
ושוב, התלבטויות של חודשים לגבי בד. הרי לא אעשה בול אותו דבר… סטים זה לא אני.
לשמחתי, רפד חבר, קולגה, הביא לי שארית בד שחמדתי מלקוח שלו, זהו בד בהדפסה דיגטלית סופר איכותית מחו”ל שהוזמן במיוחד עבור לקוח שלו.
החתיכה הספיקה בדיוק למירכוז של התוכים החמודים.
עכשיו הם חיים פה בבית יחד, דומים אבל ממש לא סט. בדיוק כמו שאני אוהבת.
ואם בא לכם להציץ לבית שלי – בואו לכאן