הוי כמה חיכיתי לחשוף פה את הפרויקט של הילה!
הנה דוגמה לפריטים שיצאו יפייפיים גם בלי בד מנקר עיניים, דווקא בד רגוע וסולידי שנותן במה למבנה המיוחד של הפריטים.
מבנה מיוחד? מזמן לא התגלגל לכאן כזה פרויקט עסיסי ומורכב, שאני יכולה לנעוץ בו את שיני הרעבות לאתגר ולבצע בו את זממי.
כן, היא מצאה את הכורסה ברחוב, גם את ההדום, היתה ערימה ענקית והיא הצטערה בדיעבד שלא לקחה עוד…
שני הפריטים הגיעו אלי אחרי שעמדו ככה אצל הילה שנים, עד שהגיע הזמן, הכורסה איבדה רגל, ההדום כבר תיכף התפרק והגיע ממש הזמן!
איזה יופי?!! נכון?
והנה עוד מבט מהצד, הכורסה לפני, מוכתמת מיושן, רגל אחת נפלה, חומרי המילוי הישנים מבצבצים ומעידים על התקופה של פעם מזמן, כשלא היה ספוג והיו משתמשים בחומרי מילוי טבעיים כמו כותנה.
מה שיוצא שם אלה קפיצים ששמחו מאוד לראות אותי (-:
הבד, שנראה הרבה יותר יפה מקרוב, נבחר בשכטר.
וכמובן שהעץ עבר חידוש ופוליטורה.
הכל בפנים חדש ומחודש ונוח.
שמים לב ליחידות הבד שמשולבות בתוך הידית? גם בפנים וגם בחוץ
וזה ההדום התואם, שהייתי שודדת בכיף לבית הפרטי שלי
השחזור של הדוגמה של התיפורים, בהדום ובגב הכורסה, זה היה האתגר האמיתי.
גם כאן – חידוש פנימי מקיף ופוליטורה לעץ.
לכורסה יש מבנה מאוד מורכב והיא זימנה לי הרבה אתגרים ובעיקר – התיפורים בגב, זה מה שגרם לי לרטטים של אתגר יצירתי!
הבד מקרוב ואני סוגרת את הגב בתפירת יד נסתרת.
וככה זה נראה בבית. הילה כתבה לי שזו הפינה שלה בסלון – פינת הילה!
*Kirk Franklin – I Smile
