היא קנתה אותה בשוק הפשפשים בחיפה, יפה, מלאת הדר, נדירה…ראיתי אותה והתרגשתי. השילוב בין אותן הרגליים המחודדות שאני כל כך אוהבת לבין הקימורים העשירים האלה, יאמי!!
כשחיה התלבטה איזה בד לקנות, אני שכנעתי אותה שהכורסה הזו נולדה בקטיפה והיא חייבת להיות מרופדת בקטיפה, אכן, קטיפה מאוד הולמת אותה, ואז כשניגשתי לעבודה – כמה הופתעתי כשמתחת לקטיפה הכחולה הישנה התגלה- אבוי, ויניל שחור, איזה דאונר!!
עוד משהו שהיה בכורסה בשפע זה מסמרים. ענקייים. רואים את היד שלי – כאלה 9!! שהחזיקו את הגב ובלי להוציא אותם, הייתי יכולה לעשות את העבודה, אבל זו היתה פשרה ואני לא אוהבת להתפשר על איכות העבודה שלי…עבדתי על זה קשה מאוד – מכירים את זה שמתחילים ומבינים שזה לא הולך אבל אי אפשר להפסיק? זה אני נגד המסמרים ויתהפך העולם.
אז אחרי הצלחה חלקית בלבד ויום עבודה שבוזבז כמעט במלואו על המאבק הזה, הלכתי לטוני השכן ושם עם דיסק חשמלי חוסלו יתרת המסמרים, הגב שוחרר ויכולתי להמשיך בעבודה. לפעמים עובדים פה ממש קשה!
ואחרי כל ההקדמה – אני מזמינה אתכם ליהנות מהחידוש היפה בבד קטיפה בצבע ירוק/זהוב, גם הרגליים חודשו בגוון אגוז עמוק.
אה, הבטחתי לספר למה זו קודם כל הכורסה של חיה. רואים את הכפתורים בגב ובמושב? בעלה של חיה לא רצה אותה, הוא טען שהם נתפסים בבגדים. אני גם טענתי נגד בגלל ענינים פרקטיים – כשיש כפתורים – לא פשוט להסיר את הכיסויים לכביסה. אבל לחיה היה ברור שיהיו כפתורים ובסופו של דבר היא מחליטה כי זו הכורסה שלה (-:
Chesney Hawkes – The One And Only
