הכסאות ממש זקוקים לצביעה מחודשת ובגלל שנוהר לא אוהבת עץ צבוע בצבע, היא הבטיחה לי שבאיזה יום חופש היא תעשה מזה פרויקט ותצבע אותם בלכה. לאחד הכסאות גם לא היה ממש מושב, אלא משהו רקוב ומתפורר, כך שהתאמתי לו חתיכת עץ בגודל ובצורה המתאימים, הוספתי ספוג ואקרילן ויצרתי מושב חדש.
הבד שנוהר בחרה הוא החלק הבאמת יפה של הכסאות – בד מבדולינה באבן יהודה, אני שולחת לשם לקוחות כבר הרבה זמן ובהמשך יעלו עוד פרויקטים שעשיתי עם בדים שנקנו שם. ביקרתי שם לראשונה לא מזמן ופגשתי את דניאל – שהחנות מתנהלת מסלון ביתו (וגם גילינו שאנחנו מכירים מגלגלול חיים קודם בעולם הפרסום), הוא מייבא את הבדים בכמויות קטנות ובבחירה קפדנית מארה”ב ומיפן.
כמעצבת ורפדית, אני אסירת תודה שסוף סוף מישהו הרים את הכפפה ומביא לארץ בדים מודפסים, צבעוניים ומלאי הומור באיכות שטובה לריפוד.
לבדים האמריקאיים שאותם אני מעדיפה על פני הקנווס היפני יש גם תחושה קצת סאטנית ומאוד איכותית ובהתאמה הם גם יקרים יותר.
הנה עוד דוגמא לשילוב בדים יפים מבדולינה – כריות גב ומושב לספסלים שעשיתי למשרד של טל, אחד השותפים שלי לסטודיו.
את הבדים הוא בחר והתוצאה – למרות שמדובר בצבעוניות עדינה ולא מתפרצת, מאוד ססגונית בעיני.
