כסא

כל ה4 נאספו מהרחוב. אפשר לראות את סגנון הריפוד של פעם, טרם ימי הספוג, בחומר המילוי הוא סוג של צמר כותנה אפרפר שיוצר תוצאה שטוחה ורזה ולא מפנקת.

בבית עם ילדים קטנים, כמו אצל איילת, היא בחרה לרפד את הכסאות בחומר דמוי עורויניל שניתן לניקוי בקלות. היא בחרה ללכת עם אותה צבעוניות כדי לשמר את העבר. שימו לב לקדר שמקשט את הגב.

 גם הכסאות האחרים קיבלו את אותו טיפול וכמובן שכולם עברו חידוש עץ – פוליטורה כהה שאיחדה את כל הארבעה לאותו גוון.

 אז הנה הם, ארבעתם, אחרי, נראים כמו פעם, אבל הרבה יותר יפים ומפנקים.

* John Legend – All Of Me

איך שראיתי את הכסאות של מורן עלה בדעתי הבד הזה – ששמו פיקסל מ"שכטר" זהו בד לא כ"כ עמיד לריפוד ועל כן לא מזדמן לי לעבוד איתו, הוא מתפורר כשגוזרים אותו ולכן יותר מתאים לעבודות תפירה כמו כריות נוי וגם לכסאות האלה שהכיסוי שלהם תפור לפי גזרה ומולבש ביחידה אחת.

מורן זרמה עם הרעיון ומיקמתי במרכז כל מושב פרח מתוך הבד. בחנות מורן התאימה לבד קדר מבד צהוב עמוק שנותן כאן זריקת צבע מסחררת. אני אוהבת שהקדר הוא בכלל לא מפלטת הצבעים של הבד אלא אחר לגמרי.

זו פינת אוכל שהגיעה מארה"ב והיא בוודאי בת כ50-60 שנה. באופן מסורתי בשני קצוות הושלחן ממוקמים כסאות עם ידיות ויש עוד 4 באותו סגנון ללא ידיות שממוקמים בצידי השולחן.

חיה היא אישה סופר סולידית עם לבוש ושיער מוקפד, ולכן לא היתה מופתעת ממני כשראיתי את בחירת הבדים שלה. ל4 הכסאות ללא הידיות נבחרה קטיפה עם נקודות מובלטות בצבע ירוק רענן ולשני הכסאות הראשיים בד אפור עם פרחים שאותו ירוק מפציע בתוכו גם כן. גם כאן הבדים מ"שכטר".

בגרסת הריפוד הקודם שהגיע אליי היה קדר באותו בד ואני ייעצתי לחיה לשלב בכסאות קדר מבד אחר שיתן את אפקט המסגרת. שימו לב שיש כאן 2 קדרים – למעלה ולמטה. העליון תפור במכונת תפירה לפי גזרה, התחתון מוצמד עם אקדח סיכות. הצעתי קדר של קטיפה סגולה לשני סוגי הכסאות ונהנתי מכל רגע של עבודה על הכסאות הססגוניים האלה.

כשחיה באה לאסוף את הכסאות היא מלמלה ש"בבית יהרגו אותי" אבל היא היתה שלמה עם הבחירה שלה ואהבה את התוצאה הסופית.

*There is a light that never goes out – The smiths