אוהבת הפתעות. טובות. כזו אני, אוהבת במיוחד להיות מופעת לטובה – מאנשים, מאירועים, ממעשים… זה לא שאני פסימית מטבעי, להיפך. יעידו משפחתי וחבריי שאני בדר”כ בחורה שמחה בחלקה ומאוד אופטימית, גם כשהחיים לפעמים נושכים אותי בטוסיק. אבל דווקא בגלל זה להיות מופתעת לטובה זה משהו שהוא עוד יותר נדיר וטוב בעיני.
ההקדמה הזו היא כדי לספר לכם על 2 הפתעות – גם זוג כורסאות שלא הבטיחו יותר מידי והפתיעו!
וגם אני, אני הפתעתי את עצמי, לטובה…
כבר שנתיים אני מתכננת, מפנטזת וזוממת לצאת לחופש, לא סופש בצימר, או שבועיים בניו יורק או תאילנד.
חופש. חודשיים. בהודו.
וכל מיני דברים הסיטו אותי ממסלולי, למשל התכנון של מעבר הסטודיו.. ולאחרונה איזה שיבוש של הלב וגם- זה מפחיד – לנסוע, לבד, לחודשיים, להודו…
אבל למרות הכל, החלטתי שאין זמן שהוא מתאים בצורה מושלמת ובא לי..ומגיע לי..
אז אני נוסעת. בעוד שבוע וחצי, ביום ההולדת שלי, אני אהיה על מטוס להודו. מעולם לא הייתי שם ואני נרגשת לגלות פיסה ממנה, פיסה ממני.
אני אוהבת את התמונה הזו, שצילמה חנה שעובדת איתי, בסוף סדנה שהתקיימה כאן בסטודיו שבוע שעבר,
אקיש בנעליי האדומות והרוח הטובה תישא אותי מכאן למחוזות חדשים.
שלא תבינו לא נכון, אני נוסעת בטוב, חזקה ואוהבת. את העבודה שלי, את הסטודיו, את הלקוחות המדהימים שלי, המשפחה והחברים שלי. אני נוסעת בטוב ואחזור בטוב, להמשיך לעשות ניסים, כאן בסטודיו ובחיים.
והנה נס חמוד שקרה כאן בסטודיו. יובל הביא את זוג הכורסאות האלה אלי, הרבה שנים הן אצלהם, אהובות ונוחות. החתולים שלהם התעללו בהן נורא…
כורסאות וינטאג’, חמודות כאלה, בצורת קופסא שהיתה מאוד אהובה בפיפטיז ורגליי עץ מהממות.
ואז הורדתי את הקטיפה החומה…
והתגלה לי הנס הזה- ידיות יפות, חלולות, מעוגלות, שמעיפות את צורת הקופסה המשעממת…
מיד צילמתי ושלחתי ללקוחות, הם מצידם היו המומים ושמחים מאוד לגלות את הסוד שהיה מוסתר שם שנים, אולי ע”י רפד עצלן.
צילמתי להם גם את בולי שנות הצנע שחיכו בפנים ומעידים על הוינטאג’יות האותנטית שלהן.
הם בחרו להן בד בהיר, שילוב של קרם וכחול וחום – ההיפך ממה שהיה קודם. מראה נקי ומודרני ועם זאת קלאסי.
תראו כמה יפות הן במראה החדש שלהן והמבנה המיוחד של הרגליים ש”עוטף” את גוף הכורסה.
הפתעה לטובה.. לא ככה?
*José González – Heartbeats
