העומק של הידיות יוצר עניין. הן היו במצב לא מזהיר, אפשר לראות בתצלום את השקיעה של המושב, זה אומר שהתשתית – מה שתחת הריפוד כבר במצב לא טוב. והכורסה השלישית הגיעה סתם מרוטה ועצובה, בצבע חום עם חום וכריות עייפות שהלכו מיד לפח. 
אני חייבת לומר שלא הייתי מעיפה על הפריטים האלה מבט שני אם הייתי חולפת על פניהם, אבל בזכות הבדים שאוסי בחרה בבדולינה, ואחרי השיפוץ, בהחלט הייתי מאמצת אותם.
ראשית – הכורסה הבודדת, העצובה – נכון שהיא לא עצובה יותר? היא הכי שמחה בעולם. האלמנט שמתלבש על הידיות כל כך חמוד בבד היפה הזה.
בכריות נמנענו מהכפתורים שהיו במקור. הסיבה – לאוסי יש ילדים קטנים וחלק מהעניין הוא להוריד את הכיסוי ולכבס, שאלתי את אוסי אם היא מסוג האנשים שאחרי הכביסה יחזירו פנימה את הכפתורים עם מחט מיוחדת והיא הודתה שלא…אז לא!
הזוג המוזר קיבל אף הוא בד יפה שהתלבש על תשתית חדשה לחלוטין במושב ובגב.
גם העץ קיבל שיוף ופוליטורה ופתאום הוא “נפתח” והתגלו בו גוונים וצורות יפות.
את הכפתורים שנמנעו מהכורסה הקודמת, שילבתי בגבים של הזוג, כאן אין עניני כביסה ושאר טרדות, פשוט כפתור מאותו בד צהוב של הכורסה הקודמת שנותן זריקה של צבע ומרקם במרכז הפרחים.
והנה הן יחד – הרבה יותר מרשימות ויפות ממה שהיו קודם. עפתי עליהן!!
*Fly Me To The Moon- Frank Sinatra
