כמו פרויקטים אחרים, גם לזה לקח חודשים ארוכים להתבשל – היינו בקשר כחצי שנה לפני והיה צריך לבחור בד ולחשוב על הובלה ובכלל – שזה יתאים לחיים ולסדרי העדיפויות. בסוף, זה קרה ויום אחד עמית והכורסה והבד החדש שהוא בחר הפציעו אצלי בסטודיו.
יחד עם הכורסה, עמית הביא הדום שחברה שלו מסרה לו. שניהם נזקקו לרענון הפוליטורה וזו היתה הזדמנות לאחד אותם לצבע אחד, כהה ויפה. בהדום היו קפיצים ישנים, ניתן לראות היטב את הגבשושיות שנוצרו מהשתחררות הקפיצים וזה כבר דרש החלפה לספוג רענן וחדש.
הכורסה מהצד – כבר מדמיינים איך היא נפתחת?
מעניין שכל הקונסטרוקציה הזו מוחזקת על ידי שני צירים קטנים ורגליים שמתקפלות פנימה, הנדסת אנוש מרתקת ממש.
עמית רצה לרפד מחדש בבד קורדרוי (אחרי שהורדתי אותו מהרעיון המופרך של לשמר את הבד הקיים) זו בחירה קלאסית וגברית ובזכות שילוב שני צבעים נוצרה תוצאה נקייה אבל מענינת וצבעונית – מיד תראו.
זה ההדום – זוכרים את הצבע הקודם שלו? 
את ההדום ואת מושב הכורסה ריפדתי בקורדרוי קטיפתי אפור ירקרק יפה ואת שני חלקי הגב בצהוב חרדל עם קדר אפור
כן, אני מאוד אוהבת לעשות את הקדר בצבע מנוגד ומאמינה שזו כמו מסגרת יפה שממסגרת את הרהיט, גם כאן, הקדר יוצר מסגרת והמשכיות בין חלקי הכורסה.
וככה היא נראית פתוחה למיטה. עמית אומר שכשבאים אליו הרבה חברים, זה משמש כספסל נהדר.
והנה הכורסה וההדום שעכשיו הוא תואמים – ביחד.
כמו שתכננו, עמית כתב עליי ועל התהליך שעברנו יחד פוסט מקסים באתר שלו – אתם מוזמנים לקרוא
*The Cure – Just Like Heaven
